ישעיהו נז:ב מקורות בתלמוד: מסכת כלה רבתי, מסכת שמחות, תלמוד ירושלמי סוטה ואבות דרבי נתן נוסח ב

יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ׃

מסכת כלה רבתי

ת״ר מה ראה ישעיה הצדיק לומר הצדיק אבד לומר שהצדיק נתפס בעון הדור כדר׳ גוריון דאמר בזמן שהצדיקים בדור הצדיקים נתפסים על הדור ואם אין הצדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר מר שהצדיק נתפס בעון דורו שבקיה לפירושיה ופסק ליה. ה״ק אמרי ברייתא דבחוביה דידיה הוא דלקה דאע״ג דאבד אין איש שם על לב ואעפ״כ חזר והניחם ברוח הקודש שנא׳ כי מפני הרעה נאסף הצדיק זה אהרן. וכה״א כאשר נאסף אהרן. מה רעה היתה שם וישמע הכנעני מלך ערד. ואנשי חסד נאספים זה שמואל ודורו הזקנים שנאספו עמו באין מבין זה שאול ואבנר שנא׳ ואין מבין כי כלם ישנים וכתיב בתריה ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. אמר רבא עובדא הוה בחד פולמרכא דמרדו עליה פולמר דכותיה הוו ליה חביבין בגויהו מאי עבד שקלינן חד חד ואטמרנה למחר יתיב על דינא אמר אפיקו לי בני מדינתא לדין חביש לדין קטל לדין מחה תלת אף הקב״ה כך לכשרואה שהדור תקפה חטאתם הוא מסלק את הצדיק ואח״כ קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה מי בהם מכשפים מי בהם מנאפים והוא נפש ליה לדרא ת״ר על ג׳ דברים נענש על שקראם זרע מרעים וקראם בני עוננה זרע מנאף שנא׳ ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה ומנין שנמחל לו שנא׳ ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר:
הדרן עלך פרק בן עזאי
שאל רבBookmarkShareCopy

מסכת שמחות

וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אמר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה [א"ל (וכי) אני בוכה על שאנו נהרגין] (אלא על שאנו נהרגים) כשופכי דמים וכמחללי שבתות אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה (שמות כב) אם ענה תענה אותו ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב וי"א רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו [וכשנהרג ר"ש ור"י באתה השמועה אצל ר"ע וריב"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר"ש ור"י ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (ישעיה נז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על משכבותם]
שאל רבBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי סוטה

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אִילּוּלֵא שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לְאוֹמְרוֹ. מְלַמֵּד כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה הָיָה מוּטָּל עַל כַּנְפֵי שְׁכִינָה כְּאַרְבָּעַת מִיל מִנַּחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן עַד נַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן וְנִקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. וּמְנַיִין שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֶה וְאֶת קִרְיָיתַיִם וְאֶת נְבוֹ. וּכְתִיב עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וּמוּת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עוֹלֶה שָׁמָּה. וּמְנַיִין שֶׁנִּקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁנֶּאֱמַר וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד וגו׳ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה אוֹמֵר. וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת הָיוּ אוֹמְרִים. צִדְקַת יי עָשָׂה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִין. וּמִשְפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִים. יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ.
שאל רבBookmarkShareCopy

אבות דרבי נתן נוסח ב

זמין למנויי פרימיום בלבד