הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃
תלמוד ירושלמי תענית
אָמַר רִבִּי לָעְזָר. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ אֶלָּא יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ. אֵין זֶה צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. וְאֵי זֶהוּ צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצוּבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגוּדּוֹת מוֹטָה. הֲלוֹא פָרוֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ אָז תִּקְרָא וַיי יַעֲנֶה וגו׳.
תלמוד ירושלמי שבת
אֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוֹן. רַב הוּנָא אָמַר. בַּר נִירָא. רַב חִסְדָּא אָמַר. פִּינַקְסְה. אַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר. שַׁרְתּוּעָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹל. מָאן דָּמַר. גִּימוֹן. הֲלָכוֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ. מָאן דָּמַר. גִּימוֹל. וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתְּהוּ. מָאן דָּמַר גִּימוֹן מְסַיֵיעַ לְרַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר גִּימוֹל מְסַיֵיעַ לְאַבָּא בַּר רַב הוּנָא וּלְרַב הוּנָא.
שבת
ואין העגל יוצא בגימון: מאי עגל בגימון א"ר הונא בר נירא אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף דכתיב (ישעיהו נח, ה) הלכוף כאגמון ראשו: