כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
תלמוד ירושלמי כלאים
הלכה: זֵרֻעֶיהָ מִיעוּט זְרָעִים שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסַרְטָא מִשְּׁנַיִם אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה. מַה שְׁנַיִם אַתְּ נוֹתֵן בִּתְחִילַּת שִׁשָּׁה וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ. אַף אַרְבָּעָה אַתְּ נוֹתֵן בִּתְחִילַּת שִׁשָּׁה וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ. אֵי אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם נֶקֶב אֶחָד פָּנוּי לִיטַּע בּוֹ אֶת הָאֶמְצָעִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָה עֲבוֹדָה פוֹגֵעַ בַּעֲבוֹדָה וְאֵין מִין פּוֹגֵעַ בַּחֲבֵירוֹ לְחוֹבְשׁוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זְרִיעֶיהָ זְרָעֶיהָ זֵרוּעֶיהָ. וּכְרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר שִׁשָּׁה זֶרַע זַרְעָהּ זְרָעֶיהָ זֵרֻעֶיהָ. רִבִּי חַגַּיי אָמַר זֵרֻעֶיהָ חֲמִשָּׁה כָּל הֵן דַּאֲנָא מַשְכָּח לָהּ וֹיֹ אֲנָא מְחַק לֵיהּ. אִשְׁתָּאִילַת לְרַב הוּנָא סַפְרָא דְּסִידְרָא וַאֲמַר זֵירוּעֶיהָ מָלְיָא. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי כּוֹלְהוֹן בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה. כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כּוֹלְהֹן חוּץ לְשִׁשָּׁה. אִם כּוֹלְהֹן חוּץ לְשִׁשָּׁה נִיתְנֵי תִשְׁעָה. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בּוֹצְרַיָיא וְכֵן הִיא בַּעֲרוּגָה שֶׁבָּעֲרוּגוֹת הִיא מַתְנִיתָה.
תלמוד ירושלמי שבת
משנה: מִנַּיִין לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִין לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים אַרְבַּע בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ. זַרְעָהּ תַצְמִיחַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ:
שבת
מתני׳ מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין ד' על ד' רוחות הערוגה ואחת באמצע שנא' (ישעיהו סא, יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה: