מלאכי ב:יא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, מבוא התלמוד, מגילה וסנהדרין

כְּתִיב וַיָּבוֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ מַרְאִין לוֹ כַּרְמֵי תִמְנָתָה זְרוּעִים כִּלְאַיִם וְאוֹמְרִים לוֹ. בְּנִי. כְּשֵׁם שֶׁכַּרְמֵיהֶן זְרוּעִין כִּלְאַיִם. כָּךְ בְּנוֹתֵיהֶם זְרוּעוֹת כִּלְאַיִם. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיי הִיא כִּי תוֹאָנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת כְּתִיב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. אָמַר רִבִּי אָבִין. לֶאֱסוֹר שִׁבְעָה עַמָּמִין. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ.

ומפני הסיבה אשר הקדמנו למעלה. שהיה אצלם יסוד מוסד בדרכי הדרוש לשבח מעשה הצדיקים בכל עוז, ולגנות ג״כ הרשעים בכל אופן האפשר. היה גם כן מדרכי הדרוש הנהוג אצלם. להכניס אנשים מתחלפים תחת שם אחד, אם מצאו שדומים זה לזה, רק באיזה תכונת הנפש ובכשרון המעשה, או שמצאו איזהו פעולות משני אנשים אשר דומים זה לזה, או אם יש דמיון קרוב בשמות בין אנשים מתחלפים, אזי היה הנקל להם, לעשות משני אלו איש אחד. כמו שראינו (מגילה ט״ו ע״א) מלאכי זה עזרא, במלאכי כתיב כי בעל בת אל נכר, ובעזרא כתיב ג״כ מעלנו באלהים ונושב נשים נכריות, וכן אמרו שם, התך זה דניאל, פתחיה זה מרדכי, ששבצר זה דניאל ע״ש: עוד אמרו חז״ל. הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא (ר״ה ג׳ ע״א) וע׳ תוס׳ שם ד״ה שנת עשרים: עוד אמרו שם הוא סיחון הוא ערד הוא כנען ואמרו (פסחים נ״ד ע״א) הוא ענה ענה דמעיקרא, מלמד שבא צבעון על אמו וכן תמצה להם במדרש פ׳ וישב על המקרא ושמו חירם, רבנן אמרו הוא חירה הוא חירם מלך צור והיה קרוב לאלף ומאתים שנה ע״ש, וע׳ ירושלמי סוטה סוף פרק כשם, שר׳ עקיבא דרש הוא בלעם הוא אליהוא בן ברכאל ע״ש:

תניא אמר רבי יהושע בן קרחה מלאכי זה עזרא וחכ"א מלאכי שמו אמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנביאות מלאכי (מלאכי ב, יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר