מלאכי ב:יב מקורות בתלמוד: מסכת דרך ארץ רבה, תלמוד ירושלמי שבת, שבת וסנהדרין

הבא על השפחה חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין וכרת בידי שמים משום לא תזרע כרמך כלאים ומשום לא תחרוש ומשום לא תלבש שעטנז (ומשום לא תרצח) ומשום לא תנאף ומשום לא (תגנוב ולא תענה ולא) תחמוד משום אשת אב משום אשת אח משום שפחה משום זונה משום נדה משום עובדת כוכבים . אם היה ישראל וחלל עצמו וזרעו בעובדת כוכבים לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים. ואם היה כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה׳ צבאות:

תַּנֵּי. אִם הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ הִתְנָה עָלָיו אָסוּר. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ לֹא הִיתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. נֵר מָאוּס. טַבֻּלָה אֵינָהּ מָאוּסָה. מַה חֲמִית מֵימַר. כְּרִבִּי יוּדָה אֲנָן קַיָימִין. דְּתַנֵּי. נֵר שֶׁהוּא מוּנַח אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לֹא לְכַבּוֹת וְלֹא לְהַבְעִיר. רַב וּשְׁמוּאֵל פָּתְרִין לָיהּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמְקַלְלִין מָאן דַּעֲבַד כֵּן. יַכְרֵת יְי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעוֹנֶה.

והלא כבר נאמר (מלאכי ב, יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה אלא לאו שמע מינה פנחס לא חטא