מלכים א ב:לא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי מכות וסנהדרין

וְאַתּוֹן אָמְרִין בְּשֵׁם רַב. סָבוּר הָיָה יוֹאָב שֶׁקַּרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוּת וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַגּוֹ. שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט. וְשֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים אֵינוֹ קוֹלֵט. וַאֲנִי אוֹמֵר. לֹא מִזְבֵּחַ קוֹלֵט וְלֹא גַגּוֹ קוֹלֵט לֹא שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט וְלֹא שֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים קוֹלֵט. אֵין לְךָ קוֹלֵט אֶלָּא שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט בִּלְבַד. וְאֶיפְשַׁר יוֹאָב דִּכְתִיב בֵּיהּ תַּחְכְּמוֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁי הָיָה טוֹעֶה בַדָּבָר זֶה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. לְסַנְהֶדְרִין בָּרַח. כְּהָדָא דְּתַנֵּי. הֲרוּגֵי בֵית דִּין נִכְסֵיהֶן לַיּוֹרְשִׁין. הֲרוּגֵי מַלְכוּת נִכְסֵיהֶן לַמַּלְכוּת. אָמַר יוֹאָב. מוּטָּב שֶׁאֵיהָרֵג בְּבֵית דִּין וְיִירָשׁוּנִי בָנַיי וְאַל יַהַרְגֵּינִי הַמֶּלֶךְ וְיִירָשֵׁינִי. כַּד שְׁמַע שְׁלֹמֹה כֵּן אָמַר. לְמָמוֹנוֹ אֲנִי צָרִיךְ. מְיָּד וַהֲסִירוֹתִי דְּמֵי חִנָּם. אֵין מָמוֹנוֹ חִנָּם. וַיִּשְׁלַח בְּיַד בְּנָיָהוּ וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִיתֵיהוּ וַיֵּקַּבְּרוּהוּ בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. וְכִי מִדְבָּר הָיָה בֵיתוֹ. אֶלָּא לְלַמְּדָךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת יוֹאָב שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כַּמִּדְבָּר. אִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּבוֹנֶה לָהֶן דֵּימוֹסִיּוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. שְׁבָח. וְאִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּמַאֲכִיל חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. שְׁבַח שְׁבָחִים. וּמְנַיִין שֶׁהָיְתָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה אֶצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי. וּמַה כְתִיב תַמָּן. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.

(מלכים א ב, ל) וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך (מלכים א ב, לא) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו