מלכים א ז:ט מקורות בתלמוד: בבא בתרא, תלמוד ירושלמי סוטה וסוטה

מקום שנהגו לבנות כו': גויל אבני דלא משפיא גזית אבני דמשפיא דכתיב (מלכים א ז, ט) כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית (וגו') כפיסין ארחי לבינין ליבני

תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַה טִיבוֹ שֶׁלַּשָׁמִיר הַזֶּה. בִּירְיָיה הִיא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ לָאֲבָנִים הָיוּ מִתְפַּתְּחוֹת לְפָנָיו כִּלְוָוחִין שֶׁלַּפִּינַקְס. וּבוֹ בָנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הָעוֹלָמִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵימָה מַסַּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֵן וְכָל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. מְגוּרָרוֹת הָיוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִידּוֹת גָּזִית מְגוּרָרוֹת בַּמְגֵירָה מִבַּיִת וּמֵחוּץ. אֱמוֹר מֵעַתָּה. מִפְּנִים לֹא הָיָה עוֹשֶׂה לָהֶן כְּלוּם. אֶלָּא מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס לִפְנִים. רִבִּי אוֹמֵר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בְּאַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְדִבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. וְאֵין כָּל דָּבָר יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ. אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ לְתוֹךְ טַס שֶׁלַּמַּתֶּכֶת מִיּד הָיָה בוֹקֵעֵ וְיוֹרֵד. מַה הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ לְהַעֲמִידוֹ. הָיוּ כוֹרְכִין אוֹתוֹ מוּכִּין שֶׁלַּצֶּמֶר וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ טַנִּי שֶׁלָּאֵבֶר מָלֵא סוּבִּין שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַמַּבְלִיג שׁוֹד עַל עָז.

אמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (מלכים א ז, ט) כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה אם כן מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי ר' נחמיה באבני ביתו