מלכים א ח:לז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי תענית, מסכת שמחות ותענית

משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶם רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וגו׳. אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶם:

שמתחלה לא בנאו שלמה אלא על תנאי שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה (מלכים א ח׳:ל״ז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה (בארץ) שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר (לאויביו) [לו אויבו] בארץ שעריו כל נגע (ומחלה כלתה) [כל מחלה] כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם אין לי אלא ליחיד לצבור מנין תלמוד לומר וגם אל הנכרי אשר (יבא) וגו׳ אשר תהיה לכל האדם יכול אפילו מבקש בנים אפילו מבקש נכסים ולא טוב לו ת"ל אשר תדע את לבבו (וגו׳ מה שטוב לו תן לו) כי אתה ידעת לבדך את לבב [כל] בני האדם ומנין שלא יחזיקו במרדן שנא' (שם) אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה :

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן (מלכים א ח, לז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה (ירמיהו יד, א) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות