וְנָדָ֣ב בֶּן־יָרָבְעָ֗ם מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃
תלמוד ירושלמי יבמות
כְּתִיב. וַיַכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶּׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם וגו׳. זֶה הַחוֹטֶם. רִבִּי אִמִּי אָמַר. שֶׁהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם מִשְׁמָרוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקֵל צוּרָתָן. הָדָא הִיא דִכְתִיב עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיִךְ מֵחוֹל יַמִּים. וְתַנֵּי כֵן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. כְּתִיב וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעַם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּה [וַיִגְּפֵהוּ] יי וַיָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אַתְ סָבוּר שֶׁהוּא יָרָבְעַם. אֵינָהּ אֶלָּא אֲבִיָּה. וְלָמָּה נִיגַּף. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל שֶׁחִישֵּׂד אֶת יָרָבְעַם בְּרַבִּים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאַתֶּם הֲמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶּׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעַם לֵאלֹהִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל שֶׁבִּיזֶּה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבֵּיהּ. וְדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּקָּבְצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל עַל דְּצַוָוח לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי [בְּלִיַּעַל]. וְרַבָּנִין אָמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה זָרָה לְיָדוֹ וְלֹא בִיעֲרָהּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּרְדּוֹף אֲבִיָּה אֲחַרֵי יָרָבְעַם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּיתְאֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְבֵיתאֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.