וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃
תלמוד ירושלמי הוריות
וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. בְּשֶׁאָמְרוּ. הַלַּיְלָה מוּתָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שְׁחִיחָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. בְּשֶׁאָמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הִשְׁתַּחֲוָיָיה. בְּשֶׁאָמְרוּ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְאָסוּר לָשׁוּחַ. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הוֹצָאָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּשֶׁאָמְרוּ. גְּרוֹגֶרֶת מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת אֲסוּרוֹת. וְאַתְיָיא כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אַחַת הִיא. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה שְׁתַּיִם הֵן. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הַכְנָסָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁאָסוּר לוֹכַל חֵלֶב. וְהַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לְבֵית דְּין לְהוֹרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי. כְּזַיִת הַיּוֹם וְכִשְׁנֵי זֵיתִים לְמָחָר. הֵיךְ עֲבִידָא נָביא וּמַדִּיחַ. יָכוֹל אִם יֹאמְרוּ לָךְ. אַל תִּתֵּן תְּפִילִּין הַיּוֹם תֵּן לְמָחָר. תִּשְׂמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶכֶת בָּהֶם. בְּכוּלָּן לֹא בְמִקְצָתָן. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וַתֵּ מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת הַגּוּף. וְכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל אוֹתָּה הָאַמָּה. וְתֵי מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וָכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף.
חולין
ודלמא שבעת אלפים זבוח דכתיב (מלכים א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו' טמורי הוו מיטמרי מאיזבל
סנהדרין
התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי וכתיב (מלכים א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו