וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה רָאִ֤יתִי אֶת־יְהוָה֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין דָּן יְחִידִי. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אֵילּוּ מַטִּין לְכַף זְכוּת וְאֵילּוּ מַטִּין לְכַף חוֹבָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי חוֹתֵם יְחִידִי. שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עוֹשֶּׂה בְעוֹלָמוֹ דָבָר עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן. מַה טַעַם. וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל. אֵימָתַי חוֹתָמוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יי אֱלֹהִים הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וּבִנְיַין אָב שֶׁבְּכוּלָּם וַיי דִּבֶּר עָלָיו רָעָה.
מסכת דרך ארץ רבה
לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם שנאמר (בראשית ג) ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה: מעשה בארבעה זקנים שהלכו למלכות הפנימית והיה להן פילוסופוס א׳ חבר שם. ואלו הן ר״ג ורבי יהושע ור״א בן עזריה ור״ע. אמר לו רבי יהושע לר״ג רבי רצונך שנקבל פני פילוסופוס חברנו אמר לו לאו. לשחרית אמר לו רבי רצונך ונקבל פני פולוסופוס חברינו אמר לו הן. הלך רבי יהושע וטפח על הדלת והיה פלוסופוס ההוא מחשב בדעתו ואומר אין זו דרך ארץ אלא של חכם. פעם שניה עמד ורחץ פניו ידיו ורגליו. פעם שלישית עמד ופתח על הדלת וראה את חכמי ישראל אלו באין מכן ואלו באין מכן אלו ר״ג ורבי יהושע ור״א בן עזריה מימינו ור״ע משמאלו. והיה פולסופוס מחשב בדעתו ואומר היאך אתן שלום לחכמי ישראל. אם אומר אני שלום עליך ר״ג. נמצא מבזה את חכמי ישראל. אם אומר אני שלום עליכם חכמי ישראל. נמצא מבזה את ר״ג. כיון שהגיע אצלם אמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולר״ג בראש (ולא מר״ג למדנו אלא מן השכינה למדנו שנאמר (מ״א כב) ראיתי [את] ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו).
מסכת כלה רבתי
מעשה בארבעה זקנים רבן גמליאל ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא שהלכו למלכות פנימית ואמר להם פוליסופוס אחד חבר שם א״ל ר׳ יהושע לר׳ גמליאל ר׳ אלך ואקבל פניו של פוליסופוס חברנו א״ל לאו שוב א״ל ר׳ אלך ואקביל פניו של פוליסופוס חברנו א״ל לך לשלום לשחרית בקרית הגבר הלכו ועמדו על פתחו של פולוספוס. והיה ר״ג טופח על הדלת והיה פוליספוס מחשב בדעתו ואמר אין זה דרך ארץ אלא של חכמים. מה עשה פעם שניה עמד פוליספוס והדיח ידיו ורגליו שלישית פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל אלו באין מכאן ואלו באין מכאן ור״ג באמצע ור׳ אלעזר בן עזריה מימינו ור׳ עקיבא משמאלו היה פוליספוס מחשב בדעתו ואמר איך אתן שלום לחכמי ישראל אם אני אומר שלום עליך ר״ג הריני בוזה חכמי ישראל. ואם אומר שלום עליכם חכמי ישראל הריני בוזה ר״ג כשהגיע אצלם אמר להם שלום עליכם ולר״ג בראש. ולא מרבן גמליאל אלא מהגבורה שנאמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד [עליו] מימינו ומשמאלו. ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר עד שיכנס אחריו ויטול ממנו רשות. היו שני תלמידי חכמים שקולים זה בזה. בעל הבית נכנס תחלה והאורח אחריו וכשיוצאים האורח יוצא תחלה ובעל הבית אחריו. הנפטר מרבו בין כשהוא גדול בין כשהוא קטן יאמר לו הריני נפטר: