מלכים ב יח:ד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי דמאי, אבות דרבי נתן, תלמוד ירושלמי עבודה זרה ותלמוד ירושלמי נדרים

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִתִּיר בֵּית שְׁאַן מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵירוּז בֶּן חָמִיו שֶׁל רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר אֲנִי רָאִיתִי אֶת רִבִּי מֵאִיר לוֹקֵחַ יֶרֶק מִן הַגִּינָּה בַשְּׁבִיעִית וְהִתִּיר אֶת כּוּלָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא אָמְרָה אָסוּר לְבַר נַשׁ מֵיעֲבַד מִילָּה בְּצִיבּוּרָא אֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַגִּינָּה הָיְתָה מְיוּחֶדֶת לוֹ דְּהִתִּיר אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי הִתִּיר בֵּית שְׁאַן רִבִּי הִתִּיר קֵיסָרִין רִבִּי הִתִּיר בֵּית גּוּבְרִין רִבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וְהָיוּ הַכֹּל מְלִיזִין עָלָיו. אָמַר לָהֶן בּוֹאוּ וּנְדַיֵין כְּתִיב וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת. וְכִי לֹא עָמַד צַדִּיק מִמֹּשֶׁה וְעַד חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲבִירוֹ. אֶלָּא אוֹתָה עֲטָרָה הִנִּיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִתְעַטֵּר בָּהּ. וַאֲנָן הָעֲטָרָה הַזֹּאת הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָנוּ לְהִתְעַטֵּר בָּהּ.

יחזקיהו מלך יהודה עשה ד׳ דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחושת והסכימה דעתו לדעת המקום. והסיר את הבמות והמזבחות ([והסכימה דעתו לדעת המקום]) שנאמר (דה׳׳ב לב) יחזקיהו הסיר את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו. סתם מי גיחון (והסכימה דעתו לדעת המקום) שנאמר (שם) יחזקיהו סתם [את מוצא מימי] גיחון [העליון] ויישרם למטה מערבה לעיר דוד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו:

מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרַבָּנִן. וְהָכְתִיב וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל. אָמְרוּ לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְבוֹדְקָן כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לוֹן. וְהָכְתִיב וְגַם מַעֲכָה אֵם אַסָּא הַמֶּלֶךְ הֵסִירֶהָ מִגְּבִירָה. אָמְרוּ לוֹ. מִשָּׁם רְאָיָיה. וַיִּכְרֹת אָסָא וגו׳. אָמַר לוֹן. וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת. וְכִי עֲבוֹדָה זָרָה הִיא. וַהֲלֹא מֹשֶׁה עֲשָׂאוֹ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל תוֹעִין אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּא חִזְקִיָּהוּ וְהֶעֱבִירוֹ.