וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃
תלמוד ירושלמי קידושין
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאָב זָכָה לַבֵּן בְּנוֹי בַּכֹּחַ בָּעוֹשֶׁר וּבַחָכְמָה וּבַשָּׁנִים. בְּנוֹי מְנַיִין יֵירָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָּעֳלֶיךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם. בַּכּוֹחַ. גִּיבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וגו׳. בָּעוֹשֶׁר. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם. בַּחָכְמָה. וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בַּשָׁנִים. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימִי בְנֵיכֶם. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא זָכָה לוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים כָּךְ הוּא חַיָיב לוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים. וְאֵלּוּ הֵן. מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ מַנְעִיל מַנְהִיג. הָדָא הוּא דִּכְתִיב יָחוּלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב. זָב וּמצוֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנוֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לֵב. זָב תָּשִׁישׁ. וּמְצוֹרָע עָזִיב. וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ בּוֹרִיי. נוֹפֵל בַּחֶרֶב קְצַר יָמִים. וַחֲסַר לֶֶחֶם מִסְכֵּן. כַּד אֲתָא שְׁלֹמֹה מִיקְטוֹל לְיוֹאָב אֲמַר לֵיהּ. אָבִיךָ גָּזַר עָלַי חָמֵשׁ גְּזֵירוֹת. קַבְּלִין וַאֲנָא מִיתְקַטִּיל. וְקַבְּלִין. וְכוּלְּהוֹן קָמִין מִן דְּבֵית דָּוִד. זָב הָיָה רְחַבְעָם. וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס לִירוּשָׁלִַם. מָאן דְּאָמַר. זָב. מָאן דְּאָמַר. אִיסְטְּנֵיס. מְצוֹרָע זֶה עוּזִּיָּהוּ. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצוֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ. מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ זֶה יוֹאָשׁ. וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱמִידוּ עָלָיו בִּירָנִיּוֹת קָשִׁים שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אִשָּׁה מִימֵיהֶם וְהָיוּ מְעַנִּין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּעַנִּין אֶת הָאִשָּׁה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. וְעִינָּה גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. וְנוֹפֵל בַּחֶרֶב זֶה יֹאשִׁיָּהוּ. דִּכְתִיב וְיּוּרוֹ הַמּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁעָשׂוּ גוּפוֹ כַכֲּבָרָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חִיצִּים יוֹרוּ בִּמְשִׁיחַ יי. וַחֲסַר לֶחֶם. זֶה יוֹיָכִין. וַאֲרוּחָתוֹ אֲרוּחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ וגו׳.
אבות דרבי נתן נוסח ב
כל שהוא בטובה לא (נתייאש) [יתייאש] מן הפורענות זה צדקיהו מלך יהודה. וכל שהוא בפורענות לא (נתייאש) [יתייאש] מן הטובה זה יהויכין מלך יהודה שנאמר וידבר אתו טובות (מלכים ב' כ"ה כ"ט). מה טובות דיבר עליו א"ל אל תירא שלא חבשך הדיוט אלא מלך כיוצא בך. אע"פ שסרח עליך אבא אף אני סרחתי עליו. הוצאתיו וגררתיו. והעביר ממנו בגדי כלאו והלבישו בגדי מלכות שנאמר ושינא את בגדי כלאו (שם שם כ"ט). וכי יכול היה עמו אוכל או עמו היה שותה ללמדך שהיתה [מלכות מעלה] לו (סלדיה) [סלרין] בכל שנה ושנה שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו (שם ל'):
סנהדרין
וחסר לחם מיכניה דכתיב (מלכים ב כה, ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי