משלי ו:כו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, סוטה, הוריות ונזיר

כַּמָּה הִיא הֶעֲרָיָיה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. כְּדֵי חֲזִירַת דֶּקֶל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. כְּדֵי לִשְׁתוֹתוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּדֵי גִילְגּוּל בֵּיצָה. רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אוֹמֵר. כְּדֵי לְגִימַת שָׁלֹשׁ בֵּצִים מְגוּלְגָּלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁיִּקְשׁוֹר גִּירְדִּי אֶת הַנִימָה. מִינְיָימִין אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ וְתִטּוֹל כִּכָּר לֶחֶם מִן הַסָּל. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָיה לְדָבָר זֵיכֶר לְדָבָר יֵשׁ. כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וגו׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל אִילֵּין שִׁיעוּרַיָא לְאַחַר הַתָּרַת הַסִּינָר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ שִׁיעֵר. וּבֶן עַזַּאי נָשָׂא אִשָּׁה מִיָּמָיו. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. נִתְחַמֵּם. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. בָּעַל וּפִירֵשׁ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר סוֹד יי לִירֵיאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.

חנין בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם

דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם