וְהִנֵּ֣ה אִ֭שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֝וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב׃
תלמוד ירושלמי שבת
רְחֵלִים יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁחוּזוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוּזוֹת. מָאן דָּמַר שׁוּזוֹת. מֵעַתְּדָן. כְּמַה דְתֵימַר. שִׁית זוֹנָה וּנְצוּרַת לֵב. מָאן דָּמַר שְׁחוּזוֹת. כְּמַה דְתֵימַר. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין. כְּבוּנוֹת לְמִילַת. כְּבוּלוֹת שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַזָּכָר. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי חִיָיא. וַיִּקְרָא לָהּ אֶרֶץ כָּבוּל. אֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה פֵירוֹת.