משלי ט:ד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין וסנהדרין

לְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כול׳. לְהַגִּיד גְּדוּלַּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁמֵּחוֹתָם אֶחָד טוֹבֵעַ כָּל הַחוֹתָמוֹת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵירוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם. וּמִפְּנֵי מַה שִׁינָּה פַּרְצוֹפוֹתֵיהֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹפֵץ וְהוֹלֵךְ לְאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם. מַרְאֶה פָנִים וְדַעַת וְקוֹל. מַרְאֶה וְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. וְקוֹל מִפְּנֵי הָעֶרְוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ תֵינְתָא אוֹ חִיטְּתָא לָא דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ. אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִיכָּנֵס תְּחִילָּה לְמִצְוָה. דָּבָר אַחֵר. לָמָּה נִבְרָא בָאַחֲרוֹנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה. כְּשֶׁמַּתְקִין הַסְּעוּדָה מַזְמִין הָאוֹרְחִין. כָּךְ חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר יְי בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו׳. חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ. אֵילּו יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צוֹרְכֵי הָעוֹלָם. מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה. זֶה אָדָם וְחַוָּה.

(משלי ט, ד) מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו אמר הקדוש ברוך הוא מי פתאו לזה אשה אמרה לו דכתיב (משלי ו, לב) נואף אשה חסר לב