משלי ט:יז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, סוטה, סנהדרין ונדרים

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בַּעֲלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמַה אִם הַנִדָּה שֶׁחַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת הֲרֵי הוּא נֵאֱמָן עָלֶיהָ. זוֹ שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא נֵאֱמָן עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּנִידָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֵיתֵר לְאַחַר אִיסּוּרָהּ. תֹּאמַר בְּזוֹ שֶׁאֵין לָהּ הֵיתֵר לְאַחַר אִיסּוּרָהּ. וְאוֹמֵר מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וגו׳. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וגו׳. אָמְרוּ לוֹ. וּבִלְבַד בְּעֵדִים.

אמרו לו לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו וגו'

פשיטא מהו דתימא הא עדיפא ליה דכתיב (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו וגו' קמ"ל דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה