משלי י:טו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי בבא בתרא

הלכה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת כול׳. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי. אוֹרְחָא דְּמָאן דְּמִתְפַּרְנֵס מַבְנֵי לֵיהּ שׁוּר. שֶׁנֶּאֱמַר הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עוּזּוֹ וגו׳. תַּנֵּי. שָׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר לְקוּפָּה. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לְפִסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וּבָתָר כָּל הִלֵּין מִילִּין אִיתְמַר לְפִסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְחִיטֵּי הַפֶּסַח בֵּין לִישָּׂא בֵין לִיתֵּן.