הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין [יָבִ֬ין] דרכיו [דַּרְכּֽוֹ׃]
מסכת כלה רבתי
ברייתא ר׳ יהודה אומר עז פנים לגיהנם בוש פנים לגן עדן. עז פנים ר׳ אליעזר אומר ממזר ר׳ יהושע אומר בן הנדה ר׳ עקיבא אומר ממזר ובן הנדה: [גמ׳] מ״ט דר׳ יהודה דכתיב העז איש רשע בפניו, כיון דמעיז פנים נקרא רשע ורשע לגיהנם ולר׳ יהודה עשה תשובה מאי אמר לך אין לעז פנים תשובה בוש פנים לגן עדן תאנא כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ר׳ אליעזר אומר ממזר מאי ממזר מאום זר:
אבות דרבי נתן נוסח ב
וכשבא אספסיאנוס והקיף את ירושלים שרה כנגד מזרחה של ירושלים עמדו כל הסיקרין ושרפו כל האוצרות שהיו בירושלים. חשבו שלא להשאיר מחיה. והיו אנשי ירושלם שולקין תבן ושותין את מימיו ויוצאים ועושים מלחמה עמהם והורגים בהם. כיון שראה אספסיאנוס צואתן של אנשי ירושלים שלא היה בהן מין דגן קרא לכל חיילותיו אמר להן בואו וראו בני אדם רעבים וצמאים יוצאים ועושים מלחמה עמכם והורגים בכם אילו היו אוכלים ושותים על אחת כמה וכמה. הביאו לו (נצרים) [נסרים] של עץ עשאן כמסובך וכמין קלעים עשאן שתי פגושות היו מזרקין בהן לחומה עד שנפרצה [עשה] קשת של זיר נתן בתוכה ראש חזיר היו מפקעין כמכליב ויורדים עד שעלה על (הביברים) [האיברים] שעל גבי המזבח וטמאתו. חרבו את כל ירושלים עד שהגיעו להיכל. כיון שהגיעו להיכל אמרו זה לזה מי יכנס להיכל תחלה. ושם היה אדם רשע טיטוס בן אשתו של אספסיאנוס (עז פנים) [העז פניו] ונכנס לקיים עליו העז איש רשע בפניו (משלי כ"א כ"ט) ולא עוד אלא שנטל את הסייף וגדר את הפרוכת לקיים עליו [מה] שנאמר ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגיניו (איוב ט"ו כ"ו) ולא עוד אלא שמשך את הזונה והכניסה לבית קדש הקדשים והתחיל מחרף ומגדף ומנאץ ומרקק כלפי מעלה ואומר זה הוא שאמרתם שהרג את סיסרא ואת סנחריב הרי אני בביתו וברשותו אם יש בו כח יצא ויעמוד כנגדי לקיים (עליו) [מה שנאמר ואמר] אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים ל"ב ל"ז). אבא חנן אומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פ"ט ט') חסין אתה שאתה שומע חירופו וגידופו וניאוצו של רשע הזה ושותק למחר כשתמלא הסאה שלו תביא עליו את הפורענות לקיים מה שנאמר במלאת ספקו יצר לו (איוב כ' כ"ב). עשה כמין גדנפא ופרק בה את המנורות ולקט את כלי בית המקדש ומלא ג' ספינות אנשים ונשים וטף לילך ולהשתבח במדינת הים שנאמר ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכון וגו' (קהלת ח' י') עלה לו לספינה עמד הנחשול [לטובעו] בים. עמד לו על גבי (הספינה) [הספינה] התחיל מגדף ומחרף ומנאץ ומרקק [כלפי מעלה] אמר כשהייתי בביתו וברשותו לא היה בו כח לבוא ולעמוד כנגדי ועכשיו כאן קדמני דומה שאין (כח) [כחו] של אלוה של יהודים אלא במים. דור המבול לא פרע מהן אלא במים כשם שעשה לפרעה כך הוא מבקש לעשות לי. רמז המקום לים ועמד מזעפו א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה עפר רמה ותולעה וכי עמך אני עושה מלחמה והלא אין לי בכל הבריות אשר בראתי בעולמי שפל יותר מן היתוש הזה (ובא) [והוא] עושה עמך מלחמה. ירד לו מספינה לרומי ויצאו בני רומי לקראתו התחילו מקלסין אותו ואומר' לו נקיטא בדור. וכשנכנס נכנס לבית המרחץ וכשיצא הושיטו לו דיפלי פיטורין וכשהוא שותה נכנס יתוש אחד לחוטמו והיה אוכל בפניו עד שהגיע לתוך מוחו. אמרו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו יתוש אחד כגוזל (בר יונה) [בן יומו] משקל תרין ליטרין:
תענית
אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר (משלי כא, כט) העז איש רשע בפניו רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו שנאמר (קהלת ח, א) ועז פניו ישונא אל תקרי ישונא אלא ישנא