אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃
תלמוד ירושלמי ברכות
הֲדָא גָרִיזְמָתָה רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַמִּי מְבָרֵךְ עַל תּוּרְמוּסָה. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם אַל תִּגְזוֹל דָּל כִּי דַל הוּא.
סנהדרין
ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו שנאמר (משלי כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש
אבות דרבי נתן
דבר בא לעולם בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול והם היו אומרים מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול היא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול. והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתן ביום אחד. אמר (להן) הקב״ה (אין) אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: