משלי כג:י מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי פאה ותלמוד ירושלמי סוטה

משנה: אֵי זֶהוּ פֶרֶט הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה. הָיָה בוֹצֵר עָקַר אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הִיסְבַּךְ בֶּעָלִים וְנָפַל בָּאָרֶץ וְנִפְרַט הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הַמֵּנִיחַ כַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בוֹצֵר הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִים. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם. וְאֵי זוּ הִיא עוֹלֶלֶת כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף אִם יֵֵשׁ לָהּ כָתֵף וְנָטֵף שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם סָפֵק לָעֲנִיִים. עוֹלֶלֶת שֶׁבְּאַרְכּוּבָה אִם נִקְרַעַת עִם הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִים. גַּרְגִּר יְחִידִי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶשְׁכּוֹל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹלֶלֶת.

הלכה: מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ כול׳. לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶיקֶת חֲבֵירוֹ. וְאִם נָשָׂא עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר. אַל תַּשֵּׂג גְּבוּל עוֹלָם (אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים) וּבִשְׂדֵה יְתוֹמִים אַל תָּבוֹא. הַנּוֹשֵׂא מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶיקֶת חֲבֵירוֹ יוֹצִיא וְלֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמָן. וּבְכָל הַדְּבָרִים רִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה תַּחֲלוֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה כְּתוֹבָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְיַיבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה. שֶׁלֹּא תִימָּצֵא אַיילוֹנִית.

משנה: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁאֵינוּ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִיִים לְלַקֵּט אוֹ שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת אֶחָד וְאֶת אֶחָד לָאו אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵיעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִים. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.