חֲכַ֣ם בְּ֭נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י וְאָשִׁ֖יבָה חֹרְפִ֣י דָבָֽר׃
תלמוד ירושלמי יבמות
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כְּמָאן דְּאָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּצָרָה שֶׁהוּא חַיָיב. קִידֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק אֶת אַחַת מֵהֶן וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. וּפָקְעוּ מִמֶּנָּה קִידּוּשִׁין. חָלַץ לַחֲבֵירָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. לְמַפְרֵיעָה חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. נִמְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָיָיה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָיָה רִבִּי יוֹחָנָן מְקַלֶּס לָהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַיָיא יְכוֹל (הוא) אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. אֶלָּא תַּמָּן יְבָמָה אַחַת וְהָכָא שְׁתֵּי יְבָמוֹת. שַׁנְיָיא הִיא אִיסּוּר יְבָמָה אַחַת שַׁנְיָיא הִיא אִיסּוּר שְׁתֵּי יְבָמוֹת.
ברכות
ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (משלי כז, יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
אבות דרבי נתן נוסח ב
יראי ה' אלו הגרים ולחושבי שמו (שם) כל מי שהוא מחשב בלבו לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו המקום כאילו עשאה שנאמר אז אמרתי [וגו'] הנה באתי לעשות רצונך אלהי חפצתי (תהלים מ' ט'). אבל יחידי שהיה יושב ושונה הקב"ה חוזר עליו ומברכו שנאמר אבוא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א). משלו משל למה"ד לאחד שהניח את בנו לתוך ביתו ויצא לשוק. וכשבא מצא אותו עוסק בתורה. ובשמחתו קרא לכל בני אדם. אמר להם בואו וראו מה כשר בני עכשיו הנחתיו לתוך ביתי ויצאתי לשוק וכשבאתי מצאתיו עסוק בתורה. אמר לו בני עליך נאמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (משלי כ"ז י"א) בני אם חכם לבך [וגו'] ותעלוזנה כליותי (שם כג ט"ו ט"ז) גיל יגיל אבי צדיק (שם שם כ"ד) וכן הוא אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך (שם שם כ"ה):