נחמיה ט:א מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי עבודה זרה

חֲבֵרַיָיא אָמְרֵי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אָמַר רִבִּי בָּא. כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לָךְ לִישָּׂא וְלִיתֵּן עִמּוֹ הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת אֵידוֹ. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. לִמְכּוֹר לוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מִתְקַיְימִין. עַל דַּעַת חֲבֵרַיָיא אָסוּר. עַל דַּעַת רִבִּי בָּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִרְיָיא מְסַיֵיעַ לְמַה דְאָמְרֵי חֲבֵרַיָיא. וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בֵּצוֹם וְּבְכִי וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא אָמַר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. מִשׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אִין נֵימַר דַּהֲוָה בְשׁוּבְתָא לֵית יְכִיל דְּאַתְּ מְחַשֵּׁב וְאַתְּ מַשְׁכַּח צוֹמָא רַבָּא בְּחַד בְּשׁוֹבָא. וּמַה בָהּ וְלֵית רִבִּי חוֹנִיָּה מֵיקַל לְמָאן דִּמְעַבֵּר לֵיהּ מִן אַתְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְיָיא. אֲנָא חֲשַׁב יָתָהּ וְלָא הֲוָה בְשׁוּבְתָא.