עזרא י:ב מקורות בתלמוד: מבוא התלמוד, סנהדרין ומגילה

ומפני הסיבה אשר הקדמנו למעלה. שהיה אצלם יסוד מוסד בדרכי הדרוש לשבח מעשה הצדיקים בכל עוז, ולגנות ג״כ הרשעים בכל אופן האפשר. היה גם כן מדרכי הדרוש הנהוג אצלם. להכניס אנשים מתחלפים תחת שם אחד, אם מצאו שדומים זה לזה, רק באיזה תכונת הנפש ובכשרון המעשה, או שמצאו איזהו פעולות משני אנשים אשר דומים זה לזה, או אם יש דמיון קרוב בשמות בין אנשים מתחלפים, אזי היה הנקל להם, לעשות משני אלו איש אחד. כמו שראינו (מגילה ט״ו ע״א) מלאכי זה עזרא, במלאכי כתיב כי בעל בת אל נכר, ובעזרא כתיב ג״כ מעלנו באלהים ונושב נשים נכריות, וכן אמרו שם, התך זה דניאל, פתחיה זה מרדכי, ששבצר זה דניאל ע״ש: עוד אמרו חז״ל. הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא (ר״ה ג׳ ע״א) וע׳ תוס׳ שם ד״ה שנת עשרים: עוד אמרו שם הוא סיחון הוא ערד הוא כנען ואמרו (פסחים נ״ד ע״א) הוא ענה ענה דמעיקרא, מלמד שבא צבעון על אמו וכן תמצה להם במדרש פ׳ וישב על המקרא ושמו חירם, רבנן אמרו הוא חירה הוא חירם מלך צור והיה קרוב לאלף ומאתים שנה ע״ש, וע׳ ירושלמי סוטה סוף פרק כשם, שר׳ עקיבא דרש הוא בלעם הוא אליהוא בן ברכאל ע״ש:

ור"מ מהיכא גמיר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת

ומאן אפריש נשים נכריות עזרא דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות