רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדֹנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּאמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹֽא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט׃
מסכת שמחות
שהיה ר"מ מושלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזימן אורחים ולא קבע להם זמן מתי יכנסו הפקחין שבהן עמדו בתשעה שעות ביום ונכנסו לבתיהם ועלו למטותיהם באורה האחרים עמדו בשקיעת החמה והניחו חנויות פתוחות ונרות דולקות נכנסו לבתיהן ועלו למטותיהן בנרות האחרים עמדו בשתים ושלשה שעות בלילה הניחו מקצתן חנויות פתוחות ומקצתן נעולות מקצתן נרות דולקות ומקצתן כבו׳ נכנסו לבתיהן ועלו למטותיהן (באפילה) המשויירים שבסעודה נכנס בהן יין ופצעו זה את זה והרגו זה את זה שנאמר (עמוס ט) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם
תלמוד ירושלמי סוטה
הלכה: וְכֵן לְעִנְיַין הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק וגו׳. לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יָמִים בַּמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פָּסוּק זֶה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֱמַר. וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ. רָאִיתִי אֶת יי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ. אֲחוֹתוֹ. אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. מֵרָחוֹק. מֵרָחוֹק יי נִרְאָה לִי. לְדֵעָה. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵיעָה אֶת יי. מַה יֵעָשֶׂה לוֹ. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יי אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
אבות דרבי נתן
עשרה מעלות נסתלקה שכינה ממקום למקום מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן הבית וממפתן הבית לשני כרובים ומשני כרובים לגג ההיכל ומגג ההיכל לחומת עזרה ומחומת עזרה למזבח וממזבח לעיר ומעיר להר (הבית) ומהר (הבית) למדבר. מכפורת לכרוב דכתיב (שמואל ב כ״ב:י״א) וירכב על כרוב ויעוף. מכרוב למפתן דכתיב (יחזקאל ט׳:ג׳) (ויעל כבוד ה׳) מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. וממפתן הבית לשני כרובים דכתיב (שם י) ויצא כבוד ה׳ מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. מכרוב לגג ההיכל דכתיב (משלי כ״א:ט׳) טוב לשבת על פנת גג. מגג לחומת העזרה דכתיב (עמוס ז׳:ז׳) והנה ה׳ נצב על חומת אנך. ומחומת העזרה למזבח שנאמר (שם ט) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח. וממזבח לעיר שנא׳ (מיכה ו׳:ט׳) קול ה׳ לעיר יקרא. ומעיר להר דכתיב (יחזקאל י״א:כ״ג) ויעל כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמוד על ההר וגו׳. מהר למדבר דכתיב (משלי כ״א:י״ט) טוב שבת בארץ מדבר. ואחת שנסתלקה כלפי מעלה שנאמר (הושע ה׳:ט״ו) אלך אשובה אל מקומי: