צפניה ב:א מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי תענית, סנהדרין, בבא בתרא ובבא מציעא

דִּלֹמָא. רִבִּי בָּא בַּר זָבְדָא וְרִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי וְרִבִּי יֹאשִׁיָה נַפְקוּן לְתַעֲנִיתָא. דָּרַשׁ רִבִּי בָּא בַּר זָבְדָא. נִשָּׂא לְבָבֵינוּ אֶל כַּפָּיִים. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אִית בַּר נַשׁ דִּנְסַב לִיבֵּיהּ וְיָהִיב גַּו יָדֵיהּ. אֶלָּא מָהוּ נִישָׂא. נַשְׁוֵי לִיבֵּינָן לְכַף יָדֵינָן. וְאַחַר כָּךְ אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם. כָּךְ אִם יִהְיֶה הַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁלְאָדָם. אֲפִילוּ טוֹבֵל בְּמֵי שִׁילוֹחַ אוֹ בְמֵי בְרֵאשִׁית אֵין לוֹ טַהֲרָה עוֹלָמִית. הִשְּׁלִיכוֹ מִיָּדוֹ מִיָּד טָהֵר. דָּרַשּׁ רִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי. וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יי וּבִרְאוֹת יי כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יי אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר. נִתְעַנּוּ אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא נִכְנְעוּ. לֹא אַשְׁחִיתֵם. דָּרַשׁ רִבִּי יֹאשִׁיָה. הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ. נִתְקוֹשֵׁשׁ גַּרְמָן עַד דְּלָא נְקוֹשֵׁשׁ חוֹרָנִין. בְּגִין דְּאִית הָכָא בִנֵי נַשׁ דְּאָמְרִין עָלַי לִישַׁן בִּישׁ גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא כָל עַמָּא לְדִינָה אָמְרִין. הֲוָה תַמָּן רִבִּי חִיָיה וְרִבִּי אִיסִּי וְרִבִּי אִימִּי וְקָמוּן וְאָזְלוּן לוֹן.

גמ׳ כהן גדול דן פשיטא דנין אותו איצטריכא ליה הא נמי פשיטא אי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים

מלך לא דן כו': אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן דכתיב (ירמיהו כא, יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים