קהלת ז:טו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי נזיר ומסכת שמחות

תַּנֵּי רִבִּי יָסָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה כָּךְ אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מֵת מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵשׁ כֵּן זוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹזֵר תִיפְתָּר. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו אֲבָל אָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו כָּךְ מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵי בֶּן פַּכְסָס שְׁעָלָת עַל רַגְלוֹ נוֹמֵי וְנִכְנַס הָרוֹפֵא לְחוֹתְכָהּ. אָמַר לוֹ. כְּשַׁתַּנִּיחַ בּוֹ כְחוּט הַשְּׂעָרָה הוֹדִיעֵינִי. חָתְכָהּ וְהִנִּיחַ בָּהּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה וְהוֹדִיעוֹ. קָרָא לִנְחוֹניָיה בְנוֹ אָמַר לוֹ. נְחוֹנְיָיה בְנִי. עַד כָּאן הָיִיתָה חַיָיב לִיטַּפֵּל בִּי. מִיכָּן וְאֵילַךְ צֵא. שֶׁאֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ. עַל זֶה נֶאֱמַר יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ. הַצַּדִּיק אוֹבֵד וְצִדְקוֹ עִמּוֹ.

מעשה ביוסף פסקס שעלתה נימא ברגליו ונכנס הרופא לחתכה אמרו לו כשתניח לו כחוט השערה חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו קרא לנחוני בנו אמר לו בני ע"כ אתה חייב ליטפל מכאן ואילך צא לך שאמרו חכמים אין אדם מטמא על אבר מן החי (ואפילו) מאביו כשבא הדבר אצל חכמים אמרו על זה נאמר (תהלים קיט) נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי (קהלת ז) יש צדיק אובד בצדקו (ויש רשע מאריך ברעתו):