שמואל א א:יג מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ברכות, ברכות ויומא

יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת פִּירֵשׁ בְּדָנִיֵּאל וְזִימְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָא הוּא בֵּרַךְ עַל בִּרְכוֹהִי וְגוֹמֵר. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכַוִּין פְּתִיחִין לֵיהּ בְּעִילִּיתֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. יָכוֹל מִשֶּׁבָּאוּ לַגּוֹלָה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל קְבֵל דַּהֲוָה עָבִיד מִן קַדְמַת דְּנָא. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה. כְּבַר פִּירֵשׁ דָּוִד עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. יָכוֹל יְהֵא מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וּמִתְפַּלֵּל. פִּירֵשׁ בְּחַנָּה וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. יָכוֹל יְהֵא מְהַרְהֵר בְּלֵב. תַּלְמוּד לוֹמַר רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. הָא כֵיצַד מַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה דְּבָרִים. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. מִיכַּן שֶׁהַתְּפִילָּה צְרִיכָה כַּוָּנָה. רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. מִיכַּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו. וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. מִיכַּן שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה. מִיכַּן שֶׁהַשִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.

חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. מַהוּ אָהֵן דִּכְתִיב מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו. אָמַר לָהֶן כַּיי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵינוּ אֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בְּכָל קָרְאֵינוּ אֵלָיו. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי לְאֶילּוּ דָּחִיתָה בְּקָנֶה לָנוּ מַה אַתָּה מֵשִיב. אָמַר לָהֶן קָרוֹב בְּכָל מִינֵי קְרֵיבוֹת. דְּאָמַר רִבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עֲבוֹדָה זָרָה נִרְאֵית קְרוֹבָה וְאֵינָהּ אֶלָּא רְחוֹקָה. מַה טַעֲמָא יִשָּׂאוּהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלוּהוּ וְגוֹמֵר. סוּף דָּבָר אֱלוֹהוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת וְהוּא צוֹעֵק עַד שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִשְׁמַע וְלֹא יוֹשִׁיעַ מִצָּרָתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִרְאֶה רָחוֹק וְאֵין קָרוֹב מִמֶּנּוּ. דְּאָמַר לֵוִי מֵהָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ מַהֲלָךְ חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וּמֵרָקִיעַ לָרָקִיעַ מַהֲלָךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְעֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְכֵן לְכָל רָקִיעַ וְרָקִיעַ. וְאָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה וְרִבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא סְמוּקָה אַף טַלְפֵי הַחַיּוֹת מַהֲלָךְ חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מִנְיָין י̇ש̇ר̇ה̇. רְאֵה כַּמָּה הוּא גָבוֹהַּ מֵעוֹלָמוֹ. וְאָדָם נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹמֵד אַחוֹרֵי הָעַמּוּד וּמִתְפַּלֵּל בִּלְחִישָׁה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲזִין אֶת תְּפִילָּתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ. וְהֶאֱזִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תְּפִילָּתָהּ. וְכֵן כָּל בִּרְיוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר תְּפִילָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲטֹף. כְּאָדָם הַמֵּשִׂיחַ בְּאוֹזֶן חֲבֵירוֹ וְהוּא שׁוֹמֵעַ. וְכִי יֵשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ קָרוֹב מִזֶּה. שֶׁהוּא קָרוֹב לְבִרְיוֹתָיו כְּפֶה לָאוֹזֶן.