וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תלמוד ירושלמי סוטה
רִבִּי חִזְקִיָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. רִבִּי חִיָיה דָרִישׁ שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת לִשְׁבָח. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אֲפִילוּ זוֹנָה שֶׁבַּזּוֹנוֹת אֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן. אֶלָּא שֶׁתָּלָת עֵינֶיהָ לַפֶּתַח שֶׁכָּל הָעֵינַיִם מְצַפּוֹת לוֹ. אָמְרָה לְפָנָיו. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. אַל אֵצֵא רֵיקָם מִן הַבַּיִת הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר. בְּפֶתַח עֵינַיִם. שֶׁפִּיתְּחָה לוֹ אֶת הָעֵינַיִם. שֶׁאָמְרָה לוֹ. פְּנוּיָה אֲנִי וּטְהוֹרָה אֲנִי. וְעֵלִי זָקֵן מְאוֹד וגו׳. ישכיבון כְּתִיב. שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים מֵבִיאוֹת קִינֵּיהֶין לְטָהֵר לְבָתֵּיהֶן וְהָיוּ מַשְׁהִין אוֹתָן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ הֵן שׁוֹכְבִין אוֹתָן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. הֲרֵי הִיא דּוּ מְקַנְתֵר לוֹן. לָמָּה תְבַעֲטוּן בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי. אִין תֵּימַר. עֲבֵירָה חֲמוּרָה יֵשׁ כָּאן. מַבְרִיחָן מִן הַחֲמוּרָה וּמְקַנְתְּרָן בַּקַּלָּה. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו אַחֲרָיו וַיַּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע. שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין מַעֲשֵׂר וְדָנִין. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. מַבְרַכְתָּא הָיְתָה עוֹבֶרֶת. וְהָיוּ מַנִיחִין צָרְכֵיהֶן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל וְהָיוּ הוֹלְכִין וְעוֹסְקִין בִּפְרַקְמַטַיָא.
יומא
א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזיון קדשים גלוי עריות דכתיב (שמואל א ב, כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד ואע"ג דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך
שבת
סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום