עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכָֽל־הַבָּאִ֧ים בֵּית־דָּג֛וֹן עַל־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
תלמוד ירושלמי עבודה זרה
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתֶּרֶת. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְיָין. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָסוּר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְיָין. דִּבְרֵי הַכֹּל. מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַיָימִין בִּסְתָם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סְתָם כְּמִי שֶׁעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְיָין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. סְתָם כְּמִי שֶׁאֵין עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְיָין. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו דְּרִבִּי מַתַּנְיָיה. אִם הָיוּ מוּנָּחִין בִּמְקוֹמָן כְּמִי שֶׁעֲתִידִין לְהַחֲזִירָן לְכֶלְיָין. מָתִיב רֵישׁ לָקִישׁ לְרִבִּי. וְהָא כְתִיב עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן. אָמַר לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בְּמִפְתַּן יוֹתֵר מִדָּגוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא אָמַר. אוּמּוֹת הָעוֹלָם עָשׂוּ מִפְתָּן אֶחָד. יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַמָּה מִפְתָנִים. וּמַה טַעַם וּפָקַדְתִּי עַל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן.
עבודה זרה
איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל (שמואל א ה, ד) וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות וגו' וכתיב (שמואל א ה, ה) על כן לא ידרכו כהני דגון וגו'