שמואל א ט:ב מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, סוטה, ברכות ויבמות

כְּתִיב וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. כְּתִיב וְלוֹ הָיָה בֶן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעָם. אֲבָל בְּאַבְנֵר מַהוּ אוֹמֵר. הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל בַּיּוֹם הַזֶּה מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַבְנֵר לָמָה נֶהֱרַג. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנִן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁלַּנְּעָרִים שְׂחוֹק. יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁלְּדָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמוֹר לְמִי אָרֶץ. כָּתַב. מִן אַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנִן אָמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הִנִיחַ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵיס מִדָּוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי. אֲמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ בְּעֵי מִן גַּלְגּוֹי דְהָדֵן. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לְמַעֲגָל אָמַר לוֹ. הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר. גַּבֵּי כְּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הֻעֲרָת. חֲנִית וְצַפַּחַת. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְלֹא מִיחָה.

ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו

וכל כך למה לפי שהנשים דברניות הן ושמואל אמר כדי להסתכל ביפיו של שאול דכתיב (שמואל א ט, ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם ורבי יוחנן אמר לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא