וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃
תלמוד ירושלמי יומא
צִיץ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל הַגּוֹדְפָנִים. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל עַזֵּי פָנִים. מָאן דְּאָמַר. עַל הַגּוֹדְפָנִין. נִיחָא. דִּכְתִיב וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. וּכָתִיב וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד. מָאן דְּאָמַר. עַל עַזֵּי פָנִים. וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ.