וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם־דָּוִ֖ד אֶת־חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל־הַכֵּלִֽים׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הֵא נָבָל אֲתִי מִן דִּכְלוּבָי. אֲמַר נָבָל. לֵית בְּיִשְׂרָאֵל בַּר טָבִין סַגִּין מִינִּי. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא כָלִיבִּי. דַּאֲתִי מִן כְּלוּבָי. וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גוֹזֵז נָבָל. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי. לְקִיּוּמָא. וְאַתָּה שָׁלוֹם וגו׳. אָמַר רִבִּי יוּסְטָּא בַר שׁוּנֵם. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וגו׳. וּמְנַיִין לְדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁמַּתְחִילִין מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו וגו׳. וַיָּעַט בָּהֶם. מָהוּ וַיָּעַט בָּהֶם. אַפְחִין בְּמִילִּין. וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי. וַתִּפְגּוֹשׁ אוֹתָם. גִּילַּת שׁוֹקָהּ וְהָלְכוּ לְאוֹרָהּ. וַתִּפְגּוֹשׁ אוֹתָם. הוּקְרוּ כוּלָּם. וחד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי וגו׳. מַשְׁתִּין בְּקִיר. מָה עִיסְקֵיהּ דְּכַלְבָּא מַשְׁתִּין בְּכָתְלָא. אֲפִילוּ עַל כַּלְבָּא לֵי נָא חַיִיס. וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וגו׳. אָמְרָה לֵיהּ. מָרִי דָוִד. אֲנָא מֶה עָבְדִית. בָּנַיי מָה עָבְדוֹן. בְּעִירַיי מָה עֲבַד. אָמַר לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁקִּילֵּל מַלְכוּת דָּוִד. אָמְרָה לֵיהּ. וּמֶלֶךְ אַתָּה. אָמַר לָהּ. וְלֹא מָשְׁחֵנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ. אָמְרָה לוֹ. עַדַּיִין מוֹנֵיטָה דְּמָרָן שָׁאוּל קַיָים. וַאֲנִי אֲמָתְךָ. מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָהּ לְתַשְׁמִישׁ. מִיַּד הוֹצִיאָה כִתְמָהּ וְהֶרְאָת לוֹ. אָמַר לָהּ. וְכִי רוֹאִין כְּתָמִין בַּלָּיְלָה. אָמְרָה לֵיהּ. וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. כְּתָמִין אֵין רוֹאִין בַּלָּיְלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּלָּיְלָה. אָמַר לָהּ. כְּבָר נִגְמַר דִּינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמְרָה לוֹ. וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
וּמְנַיִין שֶׁמַּתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ חַרְבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָשְׁבוּ בַדִּין עַל נָבָל. רִבִּי תֵימָא בַּר פַּפַּיָיס בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. אַף בִּפְסוּל מִשְׁפָּחָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד.
סנהדרין
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מהכא (שמואל א כה, יג) ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש [את] חרבו ויחגרו איש [את] חרבו ויחגור גם דוד את חרבו