וַתָּ֕קָם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
תלמוד ירושלמי יבמות
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מַעֲשֶׂה בְּאִמּוֹ שֶׁל רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁהָיְתָה דוֹחֶקֶת בּוֹ לַשֵּׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ. וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ. בִּתִּי. לֵכִי הִינָּשְׂאי. בִּתִּי. לֵכִי הִינָּשְׂאי. עַד שֶּׁאָמְרָה לוֹ. הֲרֵי אֲנִי שִׁפְחָה לְךָ לִרְחוֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי. אַף עַל פִּי כֵן כְּנָסָהּ וְלֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.