שמואל ב ו:כ מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין ותלמוד ירושלמי סוכה

וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃

תלמוד ירושלמי סנהדרין

כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו׳. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן. רִבִּי בּוּן בֵּרִבִּי לָעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וגו׳. וָאָחֻס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל וגו׳. וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶעֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד. וְהָכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
שאל רבBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי סוכה

כְּתִיב וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ וגו׳. מָהוּ אֶחָד הָרֵיקִים. אָמַר אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים. זֶה אָרְכֵיסְטֵיס. אָמְרָה. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִרְאֶה מֵהֶם לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן אֲשֶׁר עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. וַהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. אֲמַר [דָּוִד]. הֵיאַךְ מִינְגַּע בְּהָדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא. הָדָא הִיא דוּ אָמַר לֵיהּ. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ. צְנִיעוּתָךְ חָסָת עָלֶיךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וגו׳. וּנְקַלּוֹתִי עוֹד מִזּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָיי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּמַה נֶעֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְהָכְתִיב הַשִּׁישִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
שאל רבBookmarkShareCopy