שמואל ב ח:יח מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי הוריות ונדרים

תַּנֵּי. כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר. אֵין מְרוּבֶּה בְגָדִים מֵבִיא פָּר. וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מָשִׁיחַ. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר כֹּהֵן. לְהוֹצִיא לִמְרוּבֶּה בְגָדִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מָשִׁיחַ. יָכוֹל זֶה הַמֶּלֶךְ. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר כֹּהֵן. לְרַבּוֹת מְרוּבֶּה בְגָדִים. הָכָא אַתָּ מַר. לְהוֹצִיא לִמְרוּבֶּה בְגָדִים. וָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת לִמְרוּבֶּה בְגָדִים. אָמַר רִבִּי הִילָא. כָּל מִדְרַשׁ וּמִדְרַשׁ לְעִנְיָינוֹ. אִילּוּ נֶאֱמַר מָשִׁיחַ וְלֹא נֶאֱמַר כֹּהֵן. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן. אוֹ אִילּוּ נֶּאֱמַר כֹּהֵן וְלֹא מָשִׁיחַ. הָיִיתִי אוֹמֵר. זֶה הַמֶּלֶךְ. אִם תֹּאמַר. בְּפָר קָדְמָה פָרָשַׁת מֶלֶךְ שֶׁיּוּטַּל עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר מָשִׁיחַ וְצוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן.

אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא דכתיב (שמואל ב ח, יח) ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל בראש אף תלמיד חכם נוטל בראש וכהן מנא לן דכתיב (ויקרא כא, ח) וקדשתו כי את לחם (ה') אלהיך הוא מקריב ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה