שמואל ב יד:כה מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה וסוטה

וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹא־הָיָ֧ה אִישׁ־יָפֶ֛ה בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּם׃

תלמוד ירושלמי סוטה

כְּתִיב וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. כְּתִיב וְלוֹ הָיָה בֶן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעָם. אֲבָל בְּאַבְנֵר מַהוּ אוֹמֵר. הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל בַּיּוֹם הַזֶּה מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַבְנֵר לָמָה נֶהֱרַג. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנִן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁלַּנְּעָרִים שְׂחוֹק. יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁלְּדָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמוֹר לְמִי אָרֶץ. כָּתַב. מִן אַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנִן אָמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הִנִיחַ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵיס מִדָּוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי. אֲמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ בְּעֵי מִן גַּלְגּוֹי דְהָדֵן. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לְמַעֲגָל אָמַר לוֹ. הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר. גַּבֵּי כְּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הֻעֲרָת. חֲנִית וְצַפַּחַת. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְלֹא מִיחָה.
שאל רבBookmarkShareCopy

סוטה

אבשלום נתגאה בשערו וכו' ת"ר אבשלום בשערו מרד שנאמר (שמואל ב יד, כה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו (וגו') והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה
שאל רבBookmarkShareCopy

סוטה

אבשלום נתגאה בשערו וכו' ת"ר אבשלום בשערו מרד שנאמר (שמואל ב יד, כה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו (וגו') והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה
שאל רבBookmarkShareCopy