שמואל ב כד:כד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי עבודה זרה וזבחים

רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִמִּי הֲווֹן יָתְבִין מַקְשֵׁיי. וְהָכְתִיב וַיִּזְבְּחוּ לַיי בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל. וְקִיְימוּנָהּ. וְלָא יָדְעִין אִין חֲבֵרַיָיא קִיְימוּנָהּ וְאִין רִבִּי אִמִּי קַיְימִינָהּ עַל רֹאשָׁהּ. מִן הַשָּׁלָל שֶׁהָיָה בְיָדָם הִקְרִיבוּ. וְהָא כְתִיב וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עוֹלָה וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים לַיי פָּרִים. וְכִי מִסַּרְנֵי פְלִשְׁתִּים אָנוּ לְמֵידִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וַאֲפִילוּ נְקֵיבוֹת הִקְרִיבוּ. וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עוֹלָה לַיי. וְהָכְתִיב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵ‍עֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם. אֵין לְמֵידִין מִשָּׁאוּל. דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁלְּשִׁקְמָה הָיָה. וְהָכְתִיב וַיִּקַח דָּוִד אֶת הַגּוֹרֶן. קָנָה וְלֹא הִקְרִיב. וְהָכְתִיב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְי אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. יִרְצֶךָ בִתְפִילָּה. וְהָכְתִיב וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה. מִכָּל אֵלֶּה אֵין אַתְּ מַקְרִיב. לוֹקֵחַ אַתָּה תְּמִימִים וּמַקְרִיב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. לוֹקֵחַ אַתָּה בְדָמִים וּמַקְרִיב. הוּא תַנֵּי בְדָמִים. דְּלֹא כְרִבִּי לִיעֶזֶר.

דתניא כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו' וכתיב (שמואל ב כד, כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד

ר"א בן שמוע אומר בקר ועצים ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות דכתיב (שמואל ב כד, כב) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך [הטוב בעיניו] ראה הבקר לעולה והמוריגים [וכלי הבקר] לעצים ורבא אמר לך התם נמי בחדתי