וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃
תלמוד ירושלמי תענית
מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים נִגְאָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. [מִתּוֹךְ הַקֵּץ.] מִתּוֹךְ צָרָה. מִתּוֹךְ צְוָוחָה. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. מִתּוֹךְ הַקֵּץ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ מִתּוֹךְ צָרָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם מִתּוֹךְ צְוָוחָה. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיֵּדַע אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּצַּר לְךָ מִתּוֹךְ צָרָה. וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. כִּי אֵל רַחוּם יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ מִתּוֹךְ רַחֲמִים. לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם מִתּוֹךְ צָרָה. בְּשׁוֹמְעוֹ אֶת רִינָּתָם מִתּוֹךְ צְוָוחָה. וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַיִּנָּחֵם כְּרוֹב חֲסָדָיו מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים מִתּוֹךְ רַחֲמִים.