וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
תלמוד ירושלמי יבמות
גּוֹי אֲחוֹתוֹ בֵּין מֵאָב בֵּין מֵאֵם יוֹצִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹתוֹ מֵאֵם יוֹצִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָב יְקַיֵים. אֲחוֹת אִמּוֹ יוֹצִיא אֲחוֹת אָבִיו יְקַיֵים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ יוֹצִיא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ יְקַיֵים. אָמַר רַב חָנִין. פָּשַׁט הוּא לֹן עַל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עַל כֵּן יַעֲזוֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. רִבִּי בִּיבִי בְּעָא. מֵעַתָּה אֲחוֹת אָבִיו אֲסוּרָה שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאָבִיו. אֲחוֹת אִמּוֹ תְּהֵא אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאִמּוֹ. הָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַיְיבוֹ. וְהָכְתִיב וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כִבְנֵי נֹחַ לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. מֵתִיבִין לְרִבִּי מֵאִיר. וְהָכְתִיב וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. מִשָּׁם רְאָיָיה. לֹא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.
מגילה
שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה (שמות ו, כ) ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשה: