וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
תלמוד ירושלמי מגילה
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מֶה עָשׂוּ מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כָּתְבוּ אִגֶרֶת וְשָׁלְחוּ לְרַבּוֹתֵינוּ. שֶׁכֵּן אָמְרוּ לָהֶם. מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם שְׁנֵי יָמִים הַלֵּילּוּ בְּכָל שָׁנָה. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא דַיֵינוּ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם רוֹצִין לְהוֹסִיף עָלֵינוּ עוֹד צָרָתוֹ שֶׁלְהָמָן. חָזְרוּ וְכָתְבוּ לָהֶן אִיגֶּרֶת שְׁנִיָיה. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְקַיֵּים עֲלֵיהֶם אֵת אִיגֶּרֶת [הַפּוּרִים] הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. מֶה הָיָה כָתוּב בָּהּ. אָמְרוּ לָהֶן. אִם מִדָּבָר זֶה אַתֶּם מִתְיָירְאִים הֶרֵי הִיא כְתוּבָה וּמַעֲלָה בָּאַרְכַיִים. הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵינִים וּמֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה נְבִיאִים הָיוּ מִצְטָעֲרִין עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אָמְרוּ. כָּתוּב אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה. אִילּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִפִּי מֹשֶׁה. כָּךְ אָמַר. לָנוּ מֹשֶׁה. אֵין נָבִיא אַחֵר עָתִיד לְחַדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וּמָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר מְבַקְּשִׁים לְחַדֵּשׁ לָנוּ דָבָר. לֹא זָזוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין [בַּדָּבָר] עַד שֶׁהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָצְאוּ אוֹתָהּ כְּתוּבָה בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה כְּתוֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר. זֹאת תּוֹרָה. כְּמַה דְתֵימַר וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זִכָּרוֹן אֵילוּ הַנְּבִיאִים. וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יי וגו׳. בַּסֵּפֶר אֵילּוּ הַכְּתוּבִים. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַים אֶת דִּבְרֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.
מגילה
עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגלה
מגילה
(דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו (שמות ו, כו) הוא אהרן ומשה הן בצדקן מתחילתן ועד סופן (שמואל א יז, יד) ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה