וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃
תלמוד ירושלמי ברכות
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה צִיוּוּיִין שֶׁכָּתַב בְּפָרָשַׁת מִשְׁכָּן שֵׁינִי. אַמָר רִבִּי חִיָיא בַּר וָוא וּבִלְבַד מִן וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אַחִיסָמָךְ עַד סוֹפֵיהּ דְּסִיפְרָא.
ערכין
ואמר מר אימיה מבית דן וכתיב {שמות ל״א:ו׳} אתו [את] אהליאב בן אחיסמך למטה דן
ברכות
אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא, ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה: