וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃
מסכת כלה רבתי
ברייתא ר׳ יהודה אומר דרכן של תלמידי חכמים ענו ושפל רוח: [גמ׳] מנא ה״מ דכתיב בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳. רבינו הקדוש כד הוה מטי הדין קרא צווח ובכי בקשו צדק בקשו ענוה ואולי. אוי להם לבריות שחוטאים וסבורים שמיתה היא מנוס ואומר כמה עונות יכולים להשמר. א״ר יצחק בר פרנך כל עונות אדם חקוקים לו על עצמותיו, כל זכיותיו כתובים על יד ימינו שלא תאמר שעונותיהם הם הנכתבים וזכיותיהן אין נכתבין ומנין שכן שנאמר ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך. א״ר יהושע ב״ל צריך ליתן בלבו דברים הללו והוא חוזר מאליו, בא וראה מה כתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אפי׳ שיחה קלה מגידים לו בשעת מיתה. כיצד אדם מת באים עליו שלשה מלאכי השרת אחד שהוא מלאך של מות והשני סופר והשלישי שממונה עליו אמר לו קום הגיע קצך א״ל איני בא ועדיין לא הגיע קצי מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו מיד פתח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו כלו עינים לבושו אש כסותו אש רגליו אש בסכין אש שבידו טפה של מרה תלוייה בו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות ואינו מת עד שרואה הב״ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים ונאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר מיד מעיד האדם על עצמו כל מה שעשה בעולם הזה פיו מעיד והב״ה חותם שנאמר בי נשבעתי (נאם ה׳) יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב לכך צריך האדם להסתכל באחריתו כדתנן ר׳ לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה. לכן שנו רבותינו ענו ושפל רוח:
ברכות
(שמות לג, כ) ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה
אבות דרבי נתן
בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו. ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו. בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר עולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעוה״ז ואם אוסרני אין אסורין אלא בעוה״ז אם ממיתני אין מיתתי אלא בעוה״ז ועוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב״ה שאם יכעוס עלי כעסו בעוה״ז ועולם הבא ועוד שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכרעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן. ועליו הכתוב אומר (תהילים כ״ב:ל׳) לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו) ואומר (שמות ל״ג:כ״ג) והסירותי את כפי ואומר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור וכו׳ פנים בעוה״ז ואחור לעולם הבא. דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעוה״ז ושלוותן של רשעים בעוה״ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים זו פורענותן של רשעים בעוה״ז שנא׳ (שם לב) קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה. והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנא׳ (יחזקאל ז׳:כ״ו) הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה. הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה: