שמות לד:כד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי פאה, אבות דרבי נתן ופסחים

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵאָיָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יַחְמוֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ אֶת כֶּרְיוֹ וּבָא וּמָצָא אֲרָיוֹת סוֹבְבִין אוֹתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ בַּיִת שֶׁל תַּרְנוֹגַלִּין וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקוּרָעִין לִפְנֵיהֶן. חַד בַּר נַשׁ שְׁבִיק בֵּיתֵיהּ פְּתִיחַ וַאֲתָא וַאֲשְׁכַּח חֲכִינָה כְּרִיכָה עַל קֶרְקֳסוֹי. רִבִּי פִינְחָס מִשְתָּעֵי הַדֵּין עוּבְדָּא. תְּרֵין אַחִין בְּאַשְׁקְלוֹן הֲווֹ לָהוּ מְגוּרִין נוּכְרָאִין אָמְרֵי כְדוֹן אִילֵּין יְהוּדָאֵי סָלְקִין לִירוּשָׁלֵם אֲנָן נָסְבִּין כָּל מַה דְּאִית לְהוֹן. מִן מַה דְּסָלְקוֹן זִימֵּן לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן. מִן דְּנַחְתּוּן שָׁלְחוּן לוֹן מִקַּמָּן אֲמַר לוֹן אָן הֲוִיתוּן אֲמַר לוֹן בִּירוּשָׁלֵם. אֲמַר לוֹן מַאן שְׁבַקְתּוּן בְּגוֹ בֵיתָא אָמְרוּ וְלָא בַּר נַשׁ. אֲמַר בְּרִיךְ הוּא אֱלָהֵהוֹן דִּיהוּדָאֵי דְּלָא שְׁבָקוֹן וְלָא שְׁבִיק לְהוֹן.

הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. אם תבא לביתי אבא לביתך כיצד אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב״ה מברכן לעולם הבא כענין שנא׳ (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו׳. למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקב״ה משמרם בתוך מחניהם שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה׳ אלהיך:

כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה