וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעֲרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
תלמוד ירושלמי ברכות
תַּמָּן תַּנִּינָן תָּמִיד נִשְׁחַט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. עֶרֶב פְּסָחִים נִשְׁחַט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה בֵּין בְּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי הָכָא אַתְּ עֲבַד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְהָכָא אַתְּ עֲבִיד מִנְחָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא הוּקְשָׁה תְּפִילַּת הַמִּנְחָה לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא לִקְטוֹרֶת. מַה טַעַם תִּכּוֹן תְּפִילָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. צֵא שָׁעָה אַחַת לְעִיסּוּקוֹ וְאַתְּ עֲבַד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
תלמוד ירושלמי יומא
נֶאֱמַר בְּתָמִיד בֵּין הָעַרְבָּיִם וְנֶאֱמַר בֵּקְטוֹרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם. סְמַךְ לַנֵּרוֹת. (וְלֹא) [וְנֶאֱמַר] בַּנֵּרוֹת מֵעֶרֶב וְעַד בּוֹקֶר. יוּאְחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּין הָעַרְבַּיִם סְמַךְ לַנֵּירוֹת לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּין הָעַרְבָּיִם. מֵעַתַּה אֲפִילוּ לִּנְסָכִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּעֲשֶׂה. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. הָכָא אַתְּ אָמַר. תַּעֲשֶׂה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. וָכָא אַתְּ אָמַר. תַּעֲשֶׂה. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי הִילָא. כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּעִנְיָינוֹ. תָּמִיד שֶׁלָשַׁחַר בִּכְלַל מְאוּחָר הָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. תָּמִיד שֶׁלָבֵּין הָעַרְבָּיִם בִּכְלַל מוּקְדָּם הָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה מְקַלֵּס לֵיהּ וְצָוַוח לֵיהּ בְּנֵיהָ דְאוֹרַיְתָא.