תהילים ב:ג מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי עבודה זרה ועבודה זרה

רַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. וְלָמָּה לֵי נָן פָּתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שקלי שְׁלשִׁים כָּסֶף. אֵילּוּ שְׁלשִׁים מִצְוֹת שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. אֵילּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם חָסֵר מֵהֶן. דָּמַר רִבִּי נַחָמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת פָּחוֹת מִל׳ צַדִּיקִים כְּאָבִינוּ אָבְרָהָם. וּמַה טַעַם. וְאַבְרָהָם הָיֹה יִהְיֶה. יהיה מִינְיָין ל׳. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּבָבֶל וּמִיעוּטָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִיעוּטָן בְּבָבֶל. סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁרוּבָּן בָּאָרֶץ. רִבִּי חִיָיה בַּר לוּלְיָינִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל הַמִּצְוֹת עֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַה טַעַם. כִּי אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה. וּבַסּוֹף הֵן עֲתִידִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. וּמַה טַעַם. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹתֵימוֹ. זוֹ מִצָוַת תְּפִילִּין. זוֹ מִצְוַת צִיצִית.

מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב, ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר והא אמרת אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זימני

וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר (תהלים ב, ג) ננתקה את מוסרותימו [וגו] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' א"ר יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד