תהילים טז:יא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי חגיגה וערכין

מַעֲשֶׂה בְּרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל הַדֶּרֶךְ רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ. רִבִּי. הַשְׁנִינִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה. אָמַר לוֹ. וְלֹא כָךְ שָׁנוּ חֲכָמִים. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. אָמַר לוֹ. רִבִּי. תַּרְשִׁינִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ אָנִי. אָמַר לוֹ. אֱמוֹר. כֵּיוָן שֶׁפָּתַח רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ בְּמַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה יָרַד לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מִן הַחֲמוֹר. אָמַר. אֵינוֹ בַדִּין שֶׁאֱהֵא שׁוֹמֵעַ כְּבוֹד קוֹנִי וַאֲנִי רָכוּב עַל הַחֲמוֹר. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶן תַּחַת אִילָּן אֶחָד. וְיָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהִקִּיפָה אוֹתָם. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַפְּצִין לִפְנֵיהֶן כִּבְנֵי חוּפָּה שְׂמֵיחִין לִפְנֵי חָתָן. נַעֲנֶה מַלְאַךְ אֶחָד מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר. כִּדְבָרֶיךָ אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ כֵּן הוּא מַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה. מִיַּד פָּתְחוּ כָּל הָאִילוֹנוֹת (מֵהֶן) [פִּיהֶן] וְאָמְרוּ שִׁירָה. אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר. כֵּיוָן שֶׁגָּמַר רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ בְּמַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר. בָּרוּךְ יי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁנָּתַן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֶּן חָכָם יוֹדֵעַ לִדְרוֹשׁ בִּכְבוֹד אָבִינוּ שֶׁבָּשָּׁמַיִם. יֵשׁ לָךְ נָאֶה לִדְרוֹשׁ וְאֵינוֹ נָאֶה מְקַיֵים. נָאֶה מְקַיֵים וְאֵינוֹ נָאֶה דוֹרֵשׁ. אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵים. אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ. שֶׁיָּצָא מֵחֲלָצֶיךָ אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ רִבִּי יוֹסֶף הַכֹּהֵן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל אַף הֵם פָּתְחוּ בְּמַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה. אָמְרוּ. יוֹם אֶחָד בִּתְקוּפַת תַּמּוז הָיָה. וְרָעֲשֶׁה הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְיָצְאָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן. הֲרֵי הַמָּקוֹם פָּנוּי לָכֶם וְהַטְּרִיקְלִין מוּצַע לָכֶם. אַתֶּם וְתַלְמִידֵיכֶם מְזוּמָּנִין לַכַּת שְׁלִישִׁית. וָאַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ. שֶׁבַע כִּיתּוֹת שֶׁלְצַדִּיקִים לְעָתִיד לבוֹא.

לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כו': למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד לימא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין היה שנאמר (תהלים טז, יא) שובע שמחות [את] פניך אל תיקרי שובע אלא שבע