יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
תלמוד ירושלמי ברכות
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר אִיתְפַּלְגּוּן רִבִּי [נְחֶמְיָה] וְרַבָּנָן. רִבִּי [נְחֶמְיָה] אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. אַתְיָיא אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְוָותָא. לֶפֶת רִבִּי חִינְנָא בַּר יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי חַד אָמַר לֶפֶת לָא פַת הָיְתָה. וְחָרָנָה אָמַר לֶפֶת לָא פַת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. יְהִי פִיסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְּרִיךְ קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְּסֵיהּ. מַה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה שֶׁלֹּא לְעָרֵב רָאשֵׁי אוֹתִיוֹת. מֵעַתָּה הַמִּן הָאָרֶץ. שֶׁלֹּא לְעָרֵב רָאשֵׁי אוֹתִיּוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ רִבִּי [נְחֶמְיָה] הַבּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
יומא
ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר (נחום א, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירן שנאמר (ישעיהו לה, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה
יומא
אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב (מלכים א י, יז) בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה