תהילים קטז:טו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי חגיגה, בבא בתרא וחגיגה

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. שְׁלֹשָׁה הִרְצוּ תוֹרָתָן לִפְנֵי רַבָּן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. רִבִּי עֲקִיבָה לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַיי לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. מִיכָּן וָהֵילַךְ אֵין דַּעְתָּן נְקִיָיה. אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. אֶחָד הֵצִיץ וָמֵת. אֶחָד הֵצִיץ וְנִפְגַּע. אֶחָד הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. אֶחָד נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וְנִפְגַּע. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֶר דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶיךָּ. בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אַחֵר הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. מַנִּי אַחֵר. אֱלִישַׁע בֵּן אַבּוּיָה. שְׁהָיָה הוֹרֵג רָבֵי תוֹרָה. אָמְרִין. כָּל תַּלְמִיד דַּהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשֻׁבָּח בְּאוֹרַיְתָא הֲוָה קְטִיל לֵיהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דַּהֲוָה עֲלִיל לְבֵית וַועֲדָא וַהֲוָה חֲמִי טַלָּיָיא קוֹמֵי סַפְרָא. וַהֲוָה אֲמַר. מָה אִילֵּין יָתְבִין עָבְדִין הָכָא. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן בַּנַּאי. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן נַגָּר. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן צַיָיד. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן חַיָיט. וְכֵיוָן דַּהֲווֹן שָׁמְעִין כֵּן הֲווֹן שָׁבְקִין לֵיהּ וְאָזְלִין לוֹן. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וגו׳. שֶׁחִיבֵּל מַעֲשֶׂה יָדָיו שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ. אוּף בִּשְׁעַת שּׁוּמָדָא הֲווֹן מַטְעֲנִין לוֹן מְטוּלִין. וִהֲווֹן מִתְכַּוְונִין מִיטְעוֹן תְּרֵי חַד מְטוּל. מִשֵּׁם שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אֲמַר. אַטְעוֹנְנוֹן יְחִידָאִין. אָזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן יְחִידָיִין. וְהֲווֹן מִתְכַּוְונִין מִיפְרוֹק בְּכַרְמְלִית. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַרַבִּים. אֲמַר. אַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִיִין. אָזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִיִין. רִבּי עֲקִיבָה נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר מָשְׁכֵינִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה וגו׳.

חרב קשה ממות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול ואי בעית אימא קרא (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו

בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום