תהילים קכו:א מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ברכות, תלמוד ירושלמי תענית, תענית וברכות

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים וּמֵהֶם שְׁמוֹנִים וְכַמָּה נְבִיאִים הִתְקִינוּ אֶת הַתְּפִילָּה הַזֹּאת. וּמַה רָאוּ לִסְמוֹךְ הָאֵל הַקָּדוֹשׁ לְחוֹנֵן הַדָּעַת עַל שֵׁם וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ וְיֵדְעוּ תוֹעֵי רוּחַ בִּינָה. דֵּיעָה לִתְשׁוּבָה הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע וגו׳ עַד וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב. תְּשׁוּבָה לִסְלִיחָה וְיָשׁוֹב אֶל יי וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. סְלִיחָה לִגְאוּלָה הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲווֹנֵיְכִי הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיֵּיכִי. וְיֹאמַר רוֹפֵא חוֹלִים קֳדָמֹיי. אָמַר רִבִּי אֲחָא מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁבִיעִית לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִשְׁבִיעִית. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שְׁבוּת צִיּוֹן שִׁירָה שְׁבִיעִית הִיא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִשְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ רוֹפֵא חוֹלִים בְּרָכָה שְׁמִינִית כְּנֶגֶד הַמִּילָה שֶׁהִיא לִשְׁמֹנָה. עַל שֵׁם בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים. אָמַר רִבִּי אַלֶכְסַנְדְּרִי מִפּנֵי מַה הִתְקִינוּ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים בְּרָכָה תְשִׁיעִית כְּנֶגֶד קוֹל יי שׁוֹבֵר אֲרָזִים. שֶׁהוּא עָתִיד לְשַׁבֵּר כָּל בַּעֲלֶי שְׁעָרִים. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא בַּר חֲנִינָא מַה רָאוּ לִסְמוֹךְ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. עַל שֵׁם וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עֲנַפְכֶם תִּתְּנוּ וּפְירִיכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל. לָמָּה כִּי קָרְבוּ לָבוֹא. נִתְקַבְּצוּ הַגָּלִיּוֹת וְהַדִּין נַעֲשֶׂה הַזֵּדִין נִכְנָעִין וְהַצַּדִּיקִים שְׂמֵחִים. וְתַנִּי עֲלָהּ כּוֹלֵל שֶׁל מִינִים וְשֶׁל רְשָׁעִים בְּמַכְנִיעַ זֵדִים. וְשֶׁל גֵּרִים וְשֶׁל זְקֵינִים בְּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים. וְשֶׁל דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. אַחַר יָשׁוּבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יי אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם.

וְנִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁלֹּא בָא בָעֲנָוָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן גֵּירִיָּא. הָדֵין חוֹנִי הַמְעַגֵּל בַּר בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה סְמִיךְ לְחָרְבַּן בֵּית מוּקְדְּשָׁא. נְפַק לְטוּרָא לְגַבֵּי פָעֲלֵיי. עַד דּוּ תַמָּן נְחַת מִיטְרָא. עָאַל לֵיהּ לִמְעַרְתָּא. מִן יְתִיב נָם וּדְמָךְ לֵיהּ. וַעֲבַד שְׁקִיעַ בְּשִׁינְתֵּיהּ שׁוּבְעִין שְׁנִין עַד דַּחֲרַב בֵּית מוּקְדְּשָׁא וְאִיתְבְּנִי זְמַן תִּינְיָינוּת. לְסוֹף שׁוּבְעִין שְׁנִין אִיתְעַר מִן שִׁינְתֵּיהּ. נְפַק לֵיהּ מִן מְעַרְתָּא וַחֲמָא עָלְמָא מֻחְלַף. זָוִוי דַהֲוָות כְּרָמִין עֲבִידָא זֵייתִין. זָוִויי דַהֲוָות זֵייתִין עֲבִידָא זַרְעוּ. שְׁאַל לֵיהּ לִמְדִינָתָּא. אֲמַר לוֹן. מָה קָלָא בָעָלְמָא. אָמְרוּן לֵיהּ. וְלֵית אַתְּ יְדַע מָה קָלָא בָעָלְמָא. אֲמַר לוֹן. לֹא. אָמְרִין לֵיהּ. מָאן אַתְּ. אֲמַר לוֹן. חוֹנִי הַמְעַגֵּל. אָמְרוּן לֵיהּ. שְׁמַעְנָן דַּהֲוָה עֲלִיל לָעֲזָרָה וְהִיא מִנְהָרָה. עָאַל וְאַנָהָרַת. וְקָרָא עַל גַּרְמֵיהּ בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.

אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה (תהלים קכו, א) שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא